הביאו את צה"ל עד לנהר, אך לא נתנו לו לשתות. החלטת הקבינט על הפסקת אש חד צדדית - עלולה להתברר כהחמצה היסטורית או היסטוריה חדשה. הכונו - לחגיגות הניצחון של החמאס - על גיבוריו הנועזים - בנוסח עלי באבא וארבעים השהידים. "עמוד האש" - שהלך לפני המחנה, היה השכפ"ץ של הלוחמים.
מבחינת ההסברה בעולם - אנחנו בצרות אבל אסור להתייאש. אין מלחמות יפות - אין מלחמות מאוזנות, בלי טעויות ובלי מקרים חריגים וטרגדיות אישיות.
מאת:* עו"ד אברהם פכטר
הפסקת האש החד צדדית, שחמאס בינתיים הצטרפה אליה, כדי לא לאחר את הרכבת, לאחר מסקר ההבנות עם ארה"ב וההבנות עם מצרים לעניין הגבול עם עזה ובעיקר ציר פילדלפי - עמדה בבסיס ההחלטה של הקבינט. לטענת חלק מהציבור - מדובר בהישג ישראלי, מכה חזקה לחמאס, השגת יעדים ותקווה לשקט ארוך טווח.
מאידך הליכוד - ללא ספק יזכיר לציבור את תוצאות ההתנתקות החד צדדית בגוש קטיף ותוצאותיה שהביאו את הצורך למלחמה בעזה, ולכן מדובר כנראה בטעות היסטורית.
לאחר 8 שנים של איפוק מיותר, של ניסיון להסביר שהתנאים לא בשלים ושעדיין יש סיכויי להסדר, או הדברות עקיפה עם חמאס - ורק כאשר הגיעו קסאמים עד נפש - נפלה ההחלטה להגיב.
הליכוד הזהיר, נתניהו הסביר, בני בגין בקדנציה הקודמת ניבא קסאמים באשקלון, אך לעגו לו, ולכן כיום הם בדעה נחרצת שאסור היה להפסיק לפני שחמאס ימוטט, יהרס ויפגע עד שיהיה לו קשה להשתקם.
האמת - מדינות אירופה, ארה"ב ואפילו חלק מארצות ערב בסתר ליבם, קיוו לנפילת החמאס, לא בשל אהבת מרדכי, אלא משנאת המן והאינטרסים הפנימיים שלהם, כמו מצרים, ירדן, סעודיה ואחרים, אך לא יודו בכך בפומבי.
יש הגיון רב בטענות הליכוד, שהפסקת המלחמה ללא תוצאות ממשיות מוחשיות בשטח ועם ערבויות כלליות אנמיות כמו שהדבר נראה עכשיו, זה מתכון ברור לכישלון.
יש אמת בטענה שיש חשש כבד שכעבור שנה שנתיים, ואולי תוך התקופה הזו, ההתחמשות תימשך, היריות ימשיכו, התקיפות יתגברו, אבל התגובה תסרב להגיע.
להזכיר לציבור - לאחר הנסיגה החד צדדית מלבנון הבטיחו לנו תגובה מיידית וכואבת. כנ"ל - הבטיחו לנו בנסיגה מגוש קטיף - ובשני המקרים הדבר לא התקיים, משיקולים שונים ומשונים פנימיים ובינלאומיים.
המסקנה המתבקשת - זה בדיוק התסריט שמחכה לנו לאחר מלחמת עזה השנייה.
למה הדבר דומה: לקרב איגרוף, במשקל כבד, של 15 סיבובים ואז בסיבוב ה-13-14 מחליט המתאגרף המוביל, כאשר היריב במצב "גרוגי", מתנדנד, מדמם ולפני נוק-אאוט, להפסיק את הקרב חד צדדית ולרדת מהזירה.
ברור שהיריב בשלב זה מתחיל לחגוג ולצהול שהרי הוא החזיק מעמד, לא נפל, לא נכנע. זה מה שיקרה לחמאס בעזה - ולכן מציע להתכונן לחגיגות ניצחון, מסעי גבורה וסיפורי עלי בבה ו-40 השהידים.
מצבנו מבחינת ההסברה בעולם - שיהיה ברור וידוע, מצבנו לא טוב ואפילו גרוע. אין סימפטיה למנצח ולחזק, גם אם הוא צודק ויש לו נימוקים משכנעים, כמו 8 שנות קסאמים על שדרות ועוטף עזה.
התמונות מעזה, ההרס, המשפחות ללא בית, ההרוגים האזרחיים, הילדים שנפגעו, האתרים שיש להם כביכול חסינות משפטית בינלאומית כמו בתי חולים, מסגדים, אונר"א נפגעו קשה, למרות שהיו כנראה סיבות טובות כמו מחסני נשק, ירי מאתרים מוגנים, הסתרת אנשי חמאס, אבל בעולם זה לא עובד.
טעויות טרגיות אישיות
אין מלחמות, לא אצלנו ולא בהיסטוריה הצבאית של צבאות העולם, שלא נעשו בהם טעויות בשעת קרב שלוו בנפגעים ופגיעה ברכוש.
המשפט הבינלאומי וכללי המלחמה נותנים חסינות משפטית/צבאית למוסדות ואתרים כמו מקומות קדושים לכל הדתות, שגרירויות, בתי חולים, הצלב האדום/סהר אדום או גופים כמו אונר"א, וזאת בתנאי שלא מבוצעות מתוך האתרים/בניינים אלה פעולות צבאיות, כגון: אכסון נשק, שימוש בנשק מתוך הבניינים האלה, או התכנסות והסתתרות כוחות לוחמים. עד היום, לא היתה אף מלחמה כמעט, שלא פגעו במוצדק או בטעות במקומות אלה.
ביחד עם הטעויות, באות גם הטרגדיות האישיות, כמו המקרה של הרופא מעזה, שילדיו וילדי אחיו נהרגו ונפצעו בזמן קרב, כאשר יורים ממבנה מעליו או אפילו בקרבתו, יכולים לפגוע בבניין ובאוכלוסיה אזרחית לא לוחמת.
טעויות קורות, טרגיות אישיות, הן חלק בלתי נפרד ממלחמות. לצערנו יש טרגיות לא רק בצד הפלסטיני, אלא גם אצלנו, כך שיש לתת לכך משקל זהה, עם כל הכאב והקושי לראות את התמונות.
האם הושגו מטרות המבצע
למרות ההצהרות הברורות של ראש הממשלה אולמרט ושר הביטחון ברק, ניתן לומר שבאופן כללי, כמסגרת כללית אכן המטרות הושגו.
להזכיר - המטרה הכללית הוצגה: "כשינוי המצב הביטחוני בדרום" - מטרה זו הושגה.
מטרות משנה:
א. לתת מכה אנושה לחמאס, בשלב זה נראה שהיא הושגה אך לא במלואה.
ב. הפסקת הירי מעזה לישראל לתקופה ארוכה - בשלב זה נראה לי שהמטרה לא הושגה במלואה וספק מנקר לגבי העתיד.
ג. הברחת אמצעי לחימה לעזה - למרות ההבנות עם ארה"ב, מצרים וגיבוי אירופאי - זה מעודד אך משאיר פתח לספקות.
ד. לתפוש שבוים מצמרת חמאס, כקלף מיקוח לשחרור גלעד שליט - בספק.
הפסקת האש/נצירת האש והצטרפות חמאס - כדי לא לקבל גינוי עולמי. שלב זה של הלחימה נותן לנו יתרון בהסברה הבינלאומית. לאמור: הנה אנחנו מוכנים להפסקת אש וגם עשינו זאת ראשונים, בתנאי שהצד השני יכבד אותה. יפר אותה נמשיך להגיב.
מבחינה זו - מצבנו ההסברתי יהיה טוב יותר ומבוסס ובכך יש יתרון חשוב לפחות כלפי חוץ וכלפי כל המדינות "הצבועות" - המטיפות לנו מוסר.
האם צה"ל השיג את כל המטרות:
להבדיל מהמשלה - צה"ל יכול להתגאות בכך, שמבחינתו המשימות שהוטלו עליו כגון: להגיע לשלב ב' - ולעצור בפאתי עזה - הוא עשה מהר טוב ובהצלחה.
מבחינת הכנת הכוחות, הלוגיסטיקה, האימונים, המוכנות, המוטיבציה - צה"ל חזר לימיו הקודמים כשהמפקדים אומרים אחרי - ומבצעים זאת בשטח בגופם, ועל כך צריך להעריך אותם ולהצדיע להם.
ירי על כוחותינו:
בנושא זה - היו יותר מדי תקלות וטעויות, ולמרות שזה קורה בכל מלחמה ובכל הצבאות, המקרים רבים מדי והנפגעים היו יותר מאשר מאש האוייב.
נכון שזירת הקרבות היתה קטנה, צפופה, תאי שטח בנויים וסבוכים, ואף פי כן, יש לשאוף לתיאום טוב יותר וזיהוי אמין יותר בתחקירים ובתיאומים לעתיד.
עמידת העורף ומשפחות החיילים:
עם קשה עורף, כבר אמרנו גם במלחמת לבנון. ולכן עלינו רק לחזור ולכבד את האזרחים שנושאים בנטל תוצאות הקאסמים והגרדים ומוכנים לתרום להצלחת המבצע. מילה טובה ואף מעבר לכך, למשפחות החיילים ובמיוחד לאלה שנפגעו מאש כוחותינו - שלא הטילו אשם בצה"ל, למרות הכאב והבינו שהבנים נפגעו בהגינם על מדינת ישראל ולמענה.
"עמוד האש" - ההולך לפני המחנה
כבר בסיפור יציאת מצרים, אנו שומעים על "עמוד האש" ההולך לפני המחנה - עקרון זה אומץ גם ע"י צה"ל וצבאות זרים אחרים.
בתרגום צה"לי - "עמוד האש" - פירושו מכת אש חזקה, מונעת, מגינה שמהווה את השכפ"צ לחיילי צה"ל.
מתוך לקחי מלחמת לבנון השנייה, מבצע "חומת מגן" - למדנו שחיי חיילנו עדיפים על זהירות יתר להימנעות מפגיעה ברכוש אוייב שממנו יורים.
להזכיר לציבור - במבצע "חומת-מגן", נתקלו חיילי צה"ל במתחם של מחבלים, ברובע של ג'נין, כאשר החצרות/המבואות והבתים ממולכדים עם הרבה חומר נפץ. צה"ל - מתוך זהירות והגינות יתר - לא רצה לפגוע באזרחים חפים או ברכוש, הסתער רגלית והתוצאה 13 חיילי מילואים הרוגים + פצועים.
ההרס שרואים בעזה, ואשר לחלק מהציבור הישראלי, זה כואב ומציק מצפונית, יש לומר בבירור - ההרס בא כדי למנוע פגיעה והצלת חיי חיילנו.
רצוי לשאול את הורי החיילים, מה עדיף הרס בניינים, מהם יורים, מהם יוצאות מנהרות המשמשות מחסני תחמושת או - חיי החיילים, בניהם. התשובה ברורה. לכן הכתובת, לזעם, לכעס, לשנאה, לזוועות של הפלסטינים - הוא החמאס עם התנהלותו ומטרותיו.
פוליטיקה שאחרי - המרוויח הגדול הליכוד
תחילת המלחמה, היתה נקייה מפוליטיקה אבל במהלכה לקראת הסיום - זלגה הפוליטיקה הפנימית לתגובות ובמיוחד קירבת הבחירות עוררה שדים פוליטיים ישנים מהבקבוקים.
כפי שאמרתי כבר במאמר באתר זה, המרוויח הגדול מהמלחמה הוא הליכוד, בשל עמדותיו, התייחסותו להסדר עם חמאס והבמטרות הנגדיות שהציגו. הסקרים גם מחמיאים לליברמן, למרות היותו קיצוני ובוטה יותר מנתניהו.
מסקנה - חלק מאלה שפנו עכשיו לליברמן יחזרו לליכוד וחלק מקדימה יצטרפו לליכוד, והרי לכם נתניהו מחוזק משופר ושש אל בחירות.
תקשורת, פרשנים והתבטאות אנשי ציבור
התקשורת, שהיתה בתחילת המבצע, מאוחדת, לוחמנית, תמכה במלחמה הצודקת, נבהלה כנראה מעצמה וכבר באמצע המלחמה התחילו סדקים וביקורת בנוסח הישן והמוכר.
פרשנים בטלויזיה ובעיתונות - מתחילים לסכם את השלילה, את הטעויות ואת אובדן הדרך הפוליטית לדעתם שניתן היה כמובן להגיע בדרך מקוצרת, תוך הדברות עם חמאס ולמנוע את ההרס המיותר לדעתם, שיביא למעגל חדש של שנאה ותוקפנות.
אי אפשר להתעלם מכך שיש דברים בגו - אבל בעיקר יש להתרשם "מהקסם שבתמימות שלהם", שהוא נחמד, נשמע אולטרה אובייקטיבי ומוסרי - אבל בהחלט לא משכנע בעליל.
החמאס אינו אויב - שאפשר לדבר איתו או לעשות איתו שלום או הסכמים ברי תוקף.
החמאס - הוא אשמדאי - שמטרתו לפגוע, להרוס, להשמיד את ישראל ואם אפשר למחוק אותה מהמפה מה טוב, אם לא, לפזרם באוגנדה או קנדה כדברי השטן מאיראן - אחמיניג'ד. על רקע זה, כל אלה, הטובים, היפים והתמימים, שמאמינים שיש עם מי לדבר ומה לסכם - כל אחד מהציבור יתייחס אליהם בהתאם.
סיכום ביניים:
1. מטרות המבצע/מלחמה - בגדול, בכותרת הכללית, כמו: שינוי המצב הביטחוני, מכה קשה וכואבת לחמאס, הושגו במלואן ובצורה משכנעת.
2. מטרות המשנה, הספציפיות כגון: שבירת חמאס, הדחתו, פגיעה במנהיגיו והבאתו להסדר בעזרת מצרים - לא הושגו, על כל המשמעות מכך.
3. גלעד שליט - לא נמצא בהסדר הסופי, לא מוזכר בהבנת עם מצרים - ואם צה"ל יחזור לבסיסו, בלי הסדר/הבנה בעניינו יש בכך כישלון ואולי הזדמנות שהוחמצה וחבל.
4. מטרות צה"ל:
א. שיקום העוצמה וההרתעה - הושגו בצורה מרשימה.
ב. ביתר הפרמטרים, כגון: הכנות, תכנון, לוגיסטיקה, ביצוע בשטח - הצלחה מלאה.
ג. ניהול המלחמה, דוגמה אישית של מפקדים בכל הדרגות - למופת (שמחקו את כישלונות לבנון 2).
ד. המטרות שהממשלה הציגה ודרשה מצה"ל - כמו הגעה לשלב ב' מורחב - הושגו ואם יהיה צורך גם לשלב ג' שמוכן ומתוכנן.
ה. נושא ירי דו"צ - (ירי על כוחותינו) - ב-4 מקרים שונים עם נפגעים, מעיק, מעצבן, מתסכל ויש לעשות כל מאמץ למנוע זאת בעתיד.
ו. להצדיע לצה"ל, לרמטכ"ל ולכל יתר כוחות הביטחון על המאמץ, הביצוע וההקרבה למען המדינה ואזרחיה.
על חמאס - לחימתו ושרידותו
א. לחמאס, לפי הדיווחים היו 20.000 חמושים מאומנים עם ארסנל תחמושת ענק, שהוכן בדקדקנות משך שנים ושיטות לחימה שהועתקו מחזבאללה ומאמנים איראניים.
ב. העובדה שמספר ההיתקלויות עם מיטב לוחמי החמאס היה מזערי ולא אפקטיבי - מצביע על כושרו ואומץ ליבו - שבא לידי ביטוי בעיקר במסדרים ובמצגות לטלויזיה.
ג. העובדה שבמהלך המלחמה - לא נורו טילי כתף, טילי נ"ט ויתר אמצעי מתקדמים - מראה על פחד להיתקלות עם צה"ל ובריחה למנהרות.
ד. נכון - שלצה"ל היתה עליונות גדולה באוויר, בים וביבשה, אך לא מתקבל על הדעת, שבארסנל הענק של קסאמים וגרדים לא היו גם אמצעים מתקדמים ללוחמים בשטח. אי הפעלתם מצביעה על ההבדל שקיים בין צה"ל לחמאס - וטוב שכך.
הסברה ביום שאחרי:
בגזרה זו, נראה לי שמצבנו יהיה קשה וארוך ויש לקבץ את מיטב בחורינו, מכל המפלגות למשימה הלאומית הזאת - להציג את הצד הצודק של ישראל בעולם.
מול ההרס והטרגיות האישיות של הפלסטינאים יש לנו גם טרגיות אצלנו - מפוזרות לאורך 8 שנים קסאמים וגראדים.
להזכיר לעולם, ביניהם הצבועים והמתחסדים את מלחמות יוגוסלביה, שארכה 5 שנים, על אלפי הרוגים ופצועים. את קוסובו - שנאט"ו הפציץ - וגרם ל-2000 הרוגים אזרחיים, את עיראק, אפגניסטן ומעשי הטרור ברחבי העולם, לרבות ה-11 בספטמבר של ארה"ב.
מלחמה בטרור - דורשת נחישות קרבנות, הקרבה ולפעמים התעלמות מלחץ בינלאומי - שלרוב לא מאוזן ולא אובייקטיבי.
